החיים והבריאות ביד הלשון
על טעם ועל ריח אין להתווכח' אומר פתגם ידוע, כיוון שטעמם והעדפותיהם של אנשים כה שונים זה מזה ואין "אמת אחת" אבל מחקרים שונים מצביעים על כך שמבחינה אבולוציונית נולדנו עם העדפה ברורה לטעם המתוק.
האיורוודה מתייחסת לבחירה בטעם זה או אחר, לא רק בהיבט של נהנתנות, סיפוק, בחילה או סלידה, אלא גם בהיבט של השפעת הטעמים על מערכות הגוף השונות, על יכולת העיכול שלהם ועל האופן בו מסייעים לאזן את הדושות (תפקודים פיזיולוגיים ומנטאליים של הגוף) או להוציא אותו מאיזון עקב צריכה מופרזת. רב המזונות משלבים 2 טעמים או יותר. לדוגמא: קפה בעל טעם מר ומכווץ בו זמנית.
האיורוודה מתייחסת לבחירה בטעם זה או אחר, לא רק בהיבט של נהנתנות, סיפוק, בחילה או סלידה, אלא גם בהיבט של השפעת הטעמים על מערכות הגוף השונות, על יכולת העיכול שלהם ועל האופן בו מסייעים לאזן את הדושות (תפקודים פיזיולוגיים ומנטאליים של הגוף) או להוציא אותו מאיזון עקב צריכה מופרזת. רב המזונות משלבים 2 טעמים או יותר. לדוגמא: קפה בעל טעם מר ומכווץ בו זמנית.
אגב, חוש הטעם מהווה במידה מסוימת סוג של מנגנון הישרדות. באמצעות התחושות שמעוררים מזון, משקה או אפילו צמח- יכולים בעלי החיים השונים (ובכללם האדם) להסיק מסקנות לגבי מידת התועלת
או הנזק, העשויים להיגרם כתוצאה מצריכתם.
התפיסה המדעית מערבית, נוהגת לסווג מזונות בהתאם להרכבם הכימי : כפחמימות, חלבונים, שומנים, סוכרים וכן הלאה. האיורוודה נותנת למזון פרשנות נוספת ורחבה, באמצעות השימוש באחד מחמשת החושים המרכזיים – חוש הטעם ומסווגת את המזון ל- 6 טעמים: מתוק, חמוץ, מלוח, חריף, מר ומכווץ, כשלכל טעם איכויות שונות הבאות לידי ביטוי.
הטעם המתוק ("מדהור"):
לא בכדי נחשב הטעם המתוק למרגיע, מקרקע, משמח ומנחם, זהו הטעם הראשון אליו נחשפנו מרגע היוולדנו – הטעם הראשון שינקנו משד אמנו. זה אשר המעניק לנו את חוסננו בשנת חיינו הראשונה.
הוא מורכב משילוב של היסודות אדמה ומים, מה שמקנה לו תכונות של שמנוניות, כבדות וקרירות.
מבין כל הטעמים נחשב לטעם הכי אנאבולי – המעניק לגוף חוזק, בונה את הרקמות, חיוני במצבים של החלמה והתאוששות ממחלה, פציעה, ילדות וזקנה. מיטיב עם מרקם וגוון העור, השיער, הקול, החושים והאוג'ס (חיסוניות), מגביר ייצור חלב אם, מסייע בחיבור ואיחוי עצמות, מיטיב עם החושים, גורם ליציבות, מקדם אריכות חיים ומסייע לתפקודי הגוף השונים. מקנה תחושת הנאה, שביעות רצון ונוחות.
או הנזק, העשויים להיגרם כתוצאה מצריכתם.
התפיסה המדעית מערבית, נוהגת לסווג מזונות בהתאם להרכבם הכימי : כפחמימות, חלבונים, שומנים, סוכרים וכן הלאה. האיורוודה נותנת למזון פרשנות נוספת ורחבה, באמצעות השימוש באחד מחמשת החושים המרכזיים – חוש הטעם ומסווגת את המזון ל- 6 טעמים: מתוק, חמוץ, מלוח, חריף, מר ומכווץ, כשלכל טעם איכויות שונות הבאות לידי ביטוי.
הטעם המתוק ("מדהור"):
לא בכדי נחשב הטעם המתוק למרגיע, מקרקע, משמח ומנחם, זהו הטעם הראשון אליו נחשפנו מרגע היוולדנו – הטעם הראשון שינקנו משד אמנו. זה אשר המעניק לנו את חוסננו בשנת חיינו הראשונה.
הוא מורכב משילוב של היסודות אדמה ומים, מה שמקנה לו תכונות של שמנוניות, כבדות וקרירות.
מבין כל הטעמים נחשב לטעם הכי אנאבולי – המעניק לגוף חוזק, בונה את הרקמות, חיוני במצבים של החלמה והתאוששות ממחלה, פציעה, ילדות וזקנה. מיטיב עם מרקם וגוון העור, השיער, הקול, החושים והאוג'ס (חיסוניות), מגביר ייצור חלב אם, מסייע בחיבור ואיחוי עצמות, מיטיב עם החושים, גורם ליציבות, מקדם אריכות חיים ומסייע לתפקודי הגוף השונים. מקנה תחושת הנאה, שביעות רצון ונוחות.
בצריכה עודפת יתבטא במחלות הנובעות מעודף שומן וקאפה (היוצרת ליחה), כגון:
* משקל עודף
* עצלות
* קשיי עיכול
* סוכרת
* התקררות
* שיעול
* גודש
* הגדלה של בלוטות בצוואר או גידולים שונים.
מזונות לדוגמא: פחמימות, שומנים וחלבונים - סוכר, חלב, חמאה לא מלוחה, גהי, דגנים (אורז, חיטה, שעורה, תירס וכד') דבש, בננה, קוקוס, מנגו, פירות מיובשים (צימוקים, תמרים, תאנים), ליקוריץ, פסטה, לחם, בשר, דגים, עוף, אגוזים, דבש.
השפעה על דושה: מפייס ואטה ופיטה, מגביר קאפה.
הטעם החמוץ ("אמלה"):
ברפואה ההודית המסורתית מייחסים לטעם החמוץ איכויות של נוזליות, קלילות, שמנוניות וחום.
בדומה לטעם המתוק, גם הוא נחשב לאנבולי במהותו (שכן מבוסס על היסודות אדמה ואש). מרענן, מעורר את ה"אגני" (אש העיכול), "פותח" את התיאבון, מיטיב עם הלב ומערכת העיכול, מעודד פעילות פריסטלטית , מגביר ייצור של רוק ומסייע למחשבה בהירה יותר .
בצריכה עודפת עשוי לגרום ל: רפיון, רפיסות, אובדן כוח, סחרחורת, גירוד, גירוי יתר, גוון עור חיוור, נפיחות, רגישות בשיניים, צימאון, חום ומחלות נוספות הנובעות מעודף פיטה כגון: חומציות יתר, צרבות, בעיות עור, דלקות באיברי גוף שונים וכן בעיות הנובעות מעודף קאפה.
מזונות לדוגמא: יוגורט, גבינות, שמנת חמוצה, חומץ, ענבים ירוקים, עגבנייה, פירות הדר (לימון, תפוז), מנגו לא בשל, מזון מותסס, ירקות כבושים, תפוח עץ.
השפעה על דושה: מגביר פיטה וקאפה, מפייס ואטה.
הטעם המלוח ("לבאנה"):
מבוסס על היסודות מים ואש, הגורמים לתופעות של חום, כבדות, שמנוניות וספיחה של מים לכן נחשב גם כן לאנבולי ומעודד צמיחה. ועם זאת, מסייע בניקוי וטיהור חסימות של ערוצים בגוף (גם באמצעות יזוע),
מעודד את פעילות מערכת העיכול (הן מההיבט של ספיגה והן מההיבט של סילוק פסולת), מעורר ייצור רוק, מרגיע את הריריות בגוף, מקל על כאבים באזור המעי הגס, מעניק שמנוניות, בעל יכולת חדירות לרקמות, משפר את הטעם (ולעיתים כה דומיננטי עד שמשתלט על טעמים אחרים) וכמובן שומר על האיזון האלקטרוליטי.
בשימוש עודף עשוי לגרום להקרחה, האפרה של שיער, קמטים, צימאון, מחלות עור, אי סדרים בדם (כיוון שהדם הופך לצמיגי יותר), אובדן כוח וחולשה של הגוף, גלי חום, שלשול וכמובן בצקות.
מזונות לדוגמא: מלח על סוגיו השונים, אצות, חטיפים מלוחים.
השפעה על דושה: מגביר פיטה וקאפה, מפייס ואטה.
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן
הטעם החריף ("קאטו"):
מורכב משילוב של יסודות האש והאוויר, לכן נחשב בטבעו למחמם, מייבש וקליל. הטעם החריף נוטה לעורר את תחושת הרעב ולעודד עיכול וספיגה, גורם לגירוי והפרשות מהעיניים, האף (וכך מסייע גם להקלה על גודש באזור הסינוסים) והפה ומקנה תחושת שריפה בלשון. מייבש את הלחות במזון, מסייע לשבירה והמסה של חומרים ולפתיחת חסימות בערוצים (ממיס קרישי דם), מחסל חיידקים וטפילים, משתן, מייזע ומעודד בהירות מחשבה.
בשימוש עודף עשוי לגרום להפחתה של רקמות במערכת הרבייה שעשויה להתבטא בפגיעה בביצית ו/או בזרע, חולשה ואובדן כוח, עילפון, כיווץ, צמרמורות ורעידות, צימאון, שלשולים, צימאון, צרבות, כיבים במערכת העיכול, נדודי שינה כאבים באזור המותן, הגב ושרירי הרגליים ואי סדרים נוספים הנובעים מעודף ואטה ופיטה .
מזונות לדוגמא: צ'ילי, פלפל שחור, שום, בצל, ג'ינג'ר, כמון, צנון, חרדל, קינמון.
השפעה על דושה: מגביר ואטה ופיטה, מפייס קאפה.
הטעם המר ("טיקטה"):
כיוון שמבוסס על היסודות אויר וחלל נחשב לקריר, קליל ומייבש בטבעו – גורם לאובדן לחות באזורי שומן, שרירים, צואה ושתן, מנקה את חלל הפה, ויש האומרים כי מתאים לטיפול במצבים של אובדן תיאבון, מחלות עור (במיוחד אלו המלוות בגירוד), אובדן הכרה, חום, בחילה, תחושת שריפה. בנוסף, בתהליכי ניקוי של הגוף יהיה הטעם המר למועדף עלינו, בהשוואה לטעמים אחרים בשל היותו מנטרל רעלים ומסייע בסילוק פסולת, משתן, אנטי בקטריאלי, ואף נמצא יעיל כנגד פרזיטים ותולעים. במינון נמוך עשוי להקל גם על תופעות של גזים.
בשימוש עודף עשוי לגרום להפחתה של רקמות הגוף השונות שתגרום בין היתר להצטמקות, כחישות ובעיות הנובעות מעודף ואטה כגון: תשישות מינית, יובש, סחרחורת, אובדן הכרה, פגיעה בפוריות וכד'.
מזונות לדוגמא: תרד, ירקות עליים בעלי גוון כהה, כרוב, זרעי חילבה, כורכום, קפה, אלו-ורה.
השפעה על דושה: מפחית פיטה וקאפה ומגביר ואטה.
הטעם המכווץ ("קשאיה"):
מכירים את התחושה של יובש ומחנק בגרון? זה בדיוק האפקט של הטעם המכווץ, הנוצר משילוב של איכויות האוויר והאדמה. במהותו נחשב למקרר, כבד ומייבש (בשל יכולתו לספוח מים). בין השפעותיו השונות ניתן להזכיר את יכולתו לסייע לטהר את הדם מרעלים, לעזור בריפוי של כיבים, לעצור דימומים, לגרום ליובש בפה (שעשוי אף לגרום לקשיים בדיבור), עצירות, גזים, ולעכב את תהליך העיכול.
מזונות לדוגמא: קטניות (שעועית, חומוס), תה ירוק, אפרסמון, פרות לא בשלים, רימון, במיה, כורכום, דבש.
בשימוש עודף עשוי לגרום לעצירה בזרימת דם, לימפה ועיכול בגוף, נפיחות, כאבים באזור הלב, רזון, אובדן כוח גברא, חסימה של ערוצים ועצירות, שיתוק (עקב פגיעה בשרירים ועצבים).
השפעה על דושה: מגביר ואטה, מפייס פיטה וקאפה.
אכילת מזונות המתובלים יתר על המידה ומאידך צריכת תבשילים ללא תיבול וללא ניחוח מהווים דוגמא לשימוש לקוי בחוש הטעם ועשויים לפגוע בבריאותנו. לכן, על מנת להפיק את המיטב מששת הטעמים הללו, האירוודה ממליצה לצרוך אותם בכמות מתונה בכל ארוחה, ובהתאם לנדרש לצורך איזון הדושות ומערכות הגוף השונות. סדר הטעמים בארוחה יהיה מתוק – חמוץ – מלוח – חריף – מכווץ/מר ושוב מתוק.
כך נאפשר לכל אחד מהטעמים להזין את גופנו, נפשנו ורוחנו בדרכו הייחודית ולספק לנו את כל הנוטריינטים והאיכויות החיוניים לנו.
* למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.
* משקל עודף
* עצלות
* קשיי עיכול
* סוכרת
* התקררות
* שיעול
* גודש
* הגדלה של בלוטות בצוואר או גידולים שונים.
מזונות לדוגמא: פחמימות, שומנים וחלבונים - סוכר, חלב, חמאה לא מלוחה, גהי, דגנים (אורז, חיטה, שעורה, תירס וכד') דבש, בננה, קוקוס, מנגו, פירות מיובשים (צימוקים, תמרים, תאנים), ליקוריץ, פסטה, לחם, בשר, דגים, עוף, אגוזים, דבש.
השפעה על דושה: מפייס ואטה ופיטה, מגביר קאפה.
הטעם החמוץ ("אמלה"):
ברפואה ההודית המסורתית מייחסים לטעם החמוץ איכויות של נוזליות, קלילות, שמנוניות וחום.
בדומה לטעם המתוק, גם הוא נחשב לאנבולי במהותו (שכן מבוסס על היסודות אדמה ואש). מרענן, מעורר את ה"אגני" (אש העיכול), "פותח" את התיאבון, מיטיב עם הלב ומערכת העיכול, מעודד פעילות פריסטלטית , מגביר ייצור של רוק ומסייע למחשבה בהירה יותר .
בצריכה עודפת עשוי לגרום ל: רפיון, רפיסות, אובדן כוח, סחרחורת, גירוד, גירוי יתר, גוון עור חיוור, נפיחות, רגישות בשיניים, צימאון, חום ומחלות נוספות הנובעות מעודף פיטה כגון: חומציות יתר, צרבות, בעיות עור, דלקות באיברי גוף שונים וכן בעיות הנובעות מעודף קאפה.
מזונות לדוגמא: יוגורט, גבינות, שמנת חמוצה, חומץ, ענבים ירוקים, עגבנייה, פירות הדר (לימון, תפוז), מנגו לא בשל, מזון מותסס, ירקות כבושים, תפוח עץ.
השפעה על דושה: מגביר פיטה וקאפה, מפייס ואטה.
הטעם המלוח ("לבאנה"):
מבוסס על היסודות מים ואש, הגורמים לתופעות של חום, כבדות, שמנוניות וספיחה של מים לכן נחשב גם כן לאנבולי ומעודד צמיחה. ועם זאת, מסייע בניקוי וטיהור חסימות של ערוצים בגוף (גם באמצעות יזוע),
מעודד את פעילות מערכת העיכול (הן מההיבט של ספיגה והן מההיבט של סילוק פסולת), מעורר ייצור רוק, מרגיע את הריריות בגוף, מקל על כאבים באזור המעי הגס, מעניק שמנוניות, בעל יכולת חדירות לרקמות, משפר את הטעם (ולעיתים כה דומיננטי עד שמשתלט על טעמים אחרים) וכמובן שומר על האיזון האלקטרוליטי.
בשימוש עודף עשוי לגרום להקרחה, האפרה של שיער, קמטים, צימאון, מחלות עור, אי סדרים בדם (כיוון שהדם הופך לצמיגי יותר), אובדן כוח וחולשה של הגוף, גלי חום, שלשול וכמובן בצקות.
מזונות לדוגמא: מלח על סוגיו השונים, אצות, חטיפים מלוחים.
השפעה על דושה: מגביר פיטה וקאפה, מפייס ואטה.
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן
הטעם החריף ("קאטו"):
מורכב משילוב של יסודות האש והאוויר, לכן נחשב בטבעו למחמם, מייבש וקליל. הטעם החריף נוטה לעורר את תחושת הרעב ולעודד עיכול וספיגה, גורם לגירוי והפרשות מהעיניים, האף (וכך מסייע גם להקלה על גודש באזור הסינוסים) והפה ומקנה תחושת שריפה בלשון. מייבש את הלחות במזון, מסייע לשבירה והמסה של חומרים ולפתיחת חסימות בערוצים (ממיס קרישי דם), מחסל חיידקים וטפילים, משתן, מייזע ומעודד בהירות מחשבה.
בשימוש עודף עשוי לגרום להפחתה של רקמות במערכת הרבייה שעשויה להתבטא בפגיעה בביצית ו/או בזרע, חולשה ואובדן כוח, עילפון, כיווץ, צמרמורות ורעידות, צימאון, שלשולים, צימאון, צרבות, כיבים במערכת העיכול, נדודי שינה כאבים באזור המותן, הגב ושרירי הרגליים ואי סדרים נוספים הנובעים מעודף ואטה ופיטה .
מזונות לדוגמא: צ'ילי, פלפל שחור, שום, בצל, ג'ינג'ר, כמון, צנון, חרדל, קינמון.
השפעה על דושה: מגביר ואטה ופיטה, מפייס קאפה.
הטעם המר ("טיקטה"):
כיוון שמבוסס על היסודות אויר וחלל נחשב לקריר, קליל ומייבש בטבעו – גורם לאובדן לחות באזורי שומן, שרירים, צואה ושתן, מנקה את חלל הפה, ויש האומרים כי מתאים לטיפול במצבים של אובדן תיאבון, מחלות עור (במיוחד אלו המלוות בגירוד), אובדן הכרה, חום, בחילה, תחושת שריפה. בנוסף, בתהליכי ניקוי של הגוף יהיה הטעם המר למועדף עלינו, בהשוואה לטעמים אחרים בשל היותו מנטרל רעלים ומסייע בסילוק פסולת, משתן, אנטי בקטריאלי, ואף נמצא יעיל כנגד פרזיטים ותולעים. במינון נמוך עשוי להקל גם על תופעות של גזים.
בשימוש עודף עשוי לגרום להפחתה של רקמות הגוף השונות שתגרום בין היתר להצטמקות, כחישות ובעיות הנובעות מעודף ואטה כגון: תשישות מינית, יובש, סחרחורת, אובדן הכרה, פגיעה בפוריות וכד'.
מזונות לדוגמא: תרד, ירקות עליים בעלי גוון כהה, כרוב, זרעי חילבה, כורכום, קפה, אלו-ורה.
השפעה על דושה: מפחית פיטה וקאפה ומגביר ואטה.
הטעם המכווץ ("קשאיה"):
מכירים את התחושה של יובש ומחנק בגרון? זה בדיוק האפקט של הטעם המכווץ, הנוצר משילוב של איכויות האוויר והאדמה. במהותו נחשב למקרר, כבד ומייבש (בשל יכולתו לספוח מים). בין השפעותיו השונות ניתן להזכיר את יכולתו לסייע לטהר את הדם מרעלים, לעזור בריפוי של כיבים, לעצור דימומים, לגרום ליובש בפה (שעשוי אף לגרום לקשיים בדיבור), עצירות, גזים, ולעכב את תהליך העיכול.
מזונות לדוגמא: קטניות (שעועית, חומוס), תה ירוק, אפרסמון, פרות לא בשלים, רימון, במיה, כורכום, דבש.
בשימוש עודף עשוי לגרום לעצירה בזרימת דם, לימפה ועיכול בגוף, נפיחות, כאבים באזור הלב, רזון, אובדן כוח גברא, חסימה של ערוצים ועצירות, שיתוק (עקב פגיעה בשרירים ועצבים).
השפעה על דושה: מגביר ואטה, מפייס פיטה וקאפה.
אכילת מזונות המתובלים יתר על המידה ומאידך צריכת תבשילים ללא תיבול וללא ניחוח מהווים דוגמא לשימוש לקוי בחוש הטעם ועשויים לפגוע בבריאותנו. לכן, על מנת להפיק את המיטב מששת הטעמים הללו, האירוודה ממליצה לצרוך אותם בכמות מתונה בכל ארוחה, ובהתאם לנדרש לצורך איזון הדושות ומערכות הגוף השונות. סדר הטעמים בארוחה יהיה מתוק – חמוץ – מלוח – חריף – מכווץ/מר ושוב מתוק.
כך נאפשר לכל אחד מהטעמים להזין את גופנו, נפשנו ורוחנו בדרכו הייחודית ולספק לנו את כל הנוטריינטים והאיכויות החיוניים לנו.
* למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.
