המרחק בין הרצון והיכולת
שמישהו יארגן לי פגישה דחופה בין הרצון והיכולת!
 
אם כבר סימנתם לעצמכם רצון אחד או שניים על לוח לבכם, ודאי מקננות בכם מחשבות בדבר ההוצאה לפועל של הרצונות שסימנתם כיעדים הבאים במסע חייכם.
 
זה נשמע נפלא, נשמע כמו התפתחות וזה בפני עצמו כבר טוב. אבל כמה מתוכנו באמת מצליחים לחשוב, לסמן, להתכונן ובאמת להוציא אל הפועל את מה שחולף להם במחשבות?
מה באמת יושב שם בפער שבין הרצון והיכולת ולמה בכלל קיים פער שכזה?

 
חלק מכם הקוראים מכירים ודאי את התחושה הזו שמבעבעת מבפנים, יוצאים לדרך חדשה, מתחילים פרוייקט או משימה ואיפה שהוא בדרך, הדברים מתמסמסים להם ומתפוגגים, פתאום אין כוח, נגמר הדלק הפנימי הזה שמזין את המוטיבציה להמשיך וכל התירוצים שבעולם הופכים פתאום חשובים, גדולים ומשמעותיים יותר מהמשימה אליה נכנסנו וזו בתורה, מתפוגגת כלא היתה – מכירים?, בטח מכירים...
 
* יש שיאמרו ו/או ירגישו שמקור הבעיה נעוץ בעוצמת הרצון משמע, ככל שעוצמת הרצון חזקה יותר, כך יכולתו של האדם לבצע ולממש את רצונותיו זמינה ואפשרית יותר. 

ניקח פרמטר זה בחשבון ונמשיך הלאה, בעיקר משום שישנם מאות אלפי אנשים שיש להם רצון "ברזל" ובכל זאת מוצאים את עצמם תקועים מבלי שהצליחו לממש את רצונם – מה אז?


* בשלב הבא נבחן את הרצונות עצמם, האם הם רציונאליים, האם הם באמת בשליטתו של האדם? האם מדובר במשאלת לב או ברצון וכמיהה שבוערים בעצמותיכם? זה הזמן להזכיר ששימוש במשאלות לב הן בדיוק ההיפך הגמור מרצון וזאת בשל העובדה שמשאלת לב נותנת את כוח הפעולה לגורם חיצוני ומסירה אחריות מהאדם הרוצה – קחו לדוגמא את ג'יני או דג הזהב... בעל משאלת הלב נותר פאסיבי בעוד ג'יני
או דג הזהב הם אלו שמבצעים את הפעולה כדי לממש את משאלת הלב – היות וטרם נמצא ג'יני ו/או דג זהב, אין לנו ברירה אלא לעשות דברים בעצמינו כשבראש ובראשונה, יש לבדוק האם הרצון שלנו אכן רציונאלי בהתאם לאישיותנו, למצבנו. קל יהיה להבין אם נתבונן על משאלת לב של אדם שלצורך הדוגמא שוקל - 100 ק"ג ומשאלת ליבו להסיר ממשקלו - 50% בזמן של חודשיים – האם זה הגיוני?, האם זה רציונאלי? 

מכאן שיכולתו של אדם להתאים את מחשבותיו, רגשותיו, (תאום רגש/קוגניציה) התנהלותו בפועל בתוך חייו (במסגרת הנורמה החברתית בה הוא חי) מהווים מענה למושג "שליטה עצמית" כשככל שהשליטה או הוויסות העצמי שלנו מאוזן, כך קיים קשר הגיוני ואופציונאלי בין הרצון והיכולת.
 
* בין הרצון והיכולת נוהגים לשבת האושפיזין שלא כולנו רוצים לארח אבל הם בכל זאת שם, אלו הם ה
פחדים, החששות, הדאגות או במילה אחת העכבות שמונעות אותנו מלהוציא דברים אל הפועל. 
נושא החששות מורכב, מעניין ומאתגר להפליא, מחד החששות הם אותם אותות אזהרה שלמדנו במהלך החיים להשתמש בם כדי לשרוד, כדי לשמור על עצמינו ובפועל, החששות הם אבי הזהירות המאפשרים לנו לאורך הדרך לשמור על עצמינו כך שאל לנו לשלול את החששות באופן גורף, יש להם תפקיד הישרדותי קיומי ממשי בתוך מסע ההישרדות שלנו בחיים.
 
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - 
לחצו כאן  

מאידך, כשהחששות מקבלים את המפתחות של ניהול מערך ההתנהלות וההתנהגות שלנו בפועל בחיים, יוצאים מגדר פרופורציה והגיון ומונעים מאיתנו להשתלב קדימה ולהסתגל לפעילויות נורמטיביות מקובלות, הרי שמי ששולט בחיינו הם העכבות, הפחדים והחששות המונעים מאיתנו להתקדם.
 
דווקא בנקודה הזו, אני רוצה לעצור ולהוסיף ברשותכם את עקרון העונג שקבע פרויד ובכך פתר והסביר התנהגויות אנושיות כלומר, אדם פועל על פי העונג או מנגנון הרווח/הפסד כשפעולתו של אדם תמיד תהיה במקום בו האדם חווה תחושת רווח:
אם אדם יחשוב וירגיש שהשתלבותו בפעילות חברתית (לצורך הדוגמא) תביא איתה רווח של הנאה, של קיום קשרי חברה שיקדמו אותו בעיני עצמו או בעיני החברה והרווח הוא מיקום חברתי, האדם יבחר לממש את עקרון העונג וישתתף בפעילות הספציפית אבל במידה והאדם יחשוב/ירגיש שאותה פעילות החברתית תפגע במיקומו החברתי או תגרע ממיקומו בחברה, עקרון העונג ייפסל באחת וכל מנגנוני ההתראה יזהירו מפני השתתפות באותה פעילות חברתית ממנה האדם ימנע.
 
כלומר, המחשבות והרגשות שאנחנו מייחסים למחשבות, מהווים מפתח משמעותי במסע להבנת הפערים שבין הרצונות ויכולת מימושם.
 
במהלך חיים שלמים אנחנו צוברים חוויות, תחושות, רגשות שמקבלים תרגום מיידי ומאופסנים בארכיון המוחי של כל אחד מאיתנו כשעם הזמן, במרוצת החיים, התרגומים הללו, הופכים להיות אותם תפיסות חיים, אג'נדה ותמרורי אזהרה והם אלו שלמעשה מאפשרים לנו לעוף קדימה או להיפך – עוצרים אותנו מלהתקדם.
 
בתוך המקום הפנימי הזה, אנחנו "מספרים לעצמינו סיפור" שמשמש אותנו כמגננת אמת בזמן ההתרחשות ועד להתמודדות הסופית עם התרחיש שארע או לחילופין, הסיפור הופך להיות מה שמניע אותנו או לחילופין מונע בעדנו מלעשות דברים כאלו ואחרים ומשמש מאותו רגע ואילך כאיזור הנוחות שלנו, לכבודו ועבורו, אנחנו מוכנים לשלם מחירי חיים יקרים מנשוא ובלבד, שאזור הנוחות מגובה בעקרון העונג עליו דיברנו בפסקה הקודמת. 
 
הנקודה המרשימה והמשמעותית ביותר היא שלכל אחד מאיתנו, יש לנו היכולת להתמודד שוב עם אותן סיטואציות ולבחון את הרגשות שהצמדנו אליהם בעבר ובכך, לתת הזדמנות נוספת לבחון שוב את החוויה, זו שבעבר גרמה לנו לתקיעות, כעת לאחר התבוננות והתמודדות מחודשת יכולה לשנות את הרגשות המוצמדים אליה, ומכאן, להוות נקודת מפנה ושינוי מבלי להיתקע בסממני האזהרה שהיו שם קודם – שלא בהכרח
היו נכונים.
 
דווקא כאן, בנקודה הזו, אני בוחרת להזכיר את כל האנשים שאנחנו מכירים סביבנו במעגלי החיים הקרובים יותר או פחות, אלו שאנו נושאים אליהם עינינו ומתפלאים מיכולתם המופלאה לעשות שינויים מרחיקי לכת בחייהם – כל אחד מאיתנו מכיר כמה וכמה אנשים שכאלו, הנקודה היא שהיכולת הזו, לממש את השינויים, הרבה יותר זמינה ואפשרית ממה שאנחנו בכלל יכולים...מרות כל משפטי החכמה שכולנו גדלנו עליהם, שאי אפשר להשתנות, שאי אפשר ללמד חמור זקן טריק חדש – כל המשפטים הללו, הם משפטים מעגני תקיעות ומהלליה שלא מוסיפים לנו שום נחת, אלא מותירים אותנו באוזלת יד מול התנהלויות שברור לנו שאינן טובות ו/או נכונות לנו עוד.

חד משמעית, חיים בקרבנו אנשים שהפכו את חייהם מקצה אל הקצה, ללא שום צל של ספק, כולנו יודעים שחיינו בידינו ולאן שניקח את עצמינו – לשם נגיע ולמקום הזה, אין גבול ואין קצה... ז'ול ורן הסופר הצרפתי המהולל נתפש כמטורף והוזה אך שם יתד עמוקה במסע שהקדמה וחוסר התקיעות הביאה למחוזות שאפילו הוא עצמו לא הצליח לחלום עליהם – עובדה קיימת !!!
 
את התובנות הללו, ניתן מן הסתם לקחת לכל נדבך בתוך חיינו אבל אני מבקשת לכוון את התובנות לתחום הבריאות, לשמירה על בריאותנו ומטבע הדברים, ברור לכולנו ואם לא, אז זה המקום והזמן להזכיר, שאנחנו מודעים לגנטיקה שקיבלנו, לאורחות החיים לנו ולהשלכותיהם על בריאותינו ולכן, תפיסות חיים מסויימות, אג'נדה ותובנות חיים שקיימות עמוק בתוכנו, לא בהכרח מובילות אותנו בנתיב לבריאות מיטבית ובנקודה הזו,
יש ביכולתנו (כמו גם בנדבכים אחרים) לחולל שינויים מרחיקי לכת וכדאי לתת על כך את הדעת.
 
מתוך מסע חיי הפרטיים והתבוננות עמוקה על חייהם של אלו שבחרו לצאת יחד איתי למסע בקליניקה, היום אני משוכנעת יותר מאי פעם, שהמרווח בין הרצון ליכולת, יכול להצטמצם לנקודה מזערית (אם בכלל) – או כמו שקרא לדברים בזמנו בספרו המאלף "הבלתי אפשרי אפשרי" ירין קימור. (כן, קיימים ספרים מאלפים נוספים בדרך, איך כתב דר' סוס, "כשיוצאים, מגלים מקומות נפלאים".


מאת: תמר תאומים - נטורופתית מוסמכת






למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.

x

#{title}

#{text}

#{price}