מהי הומיאופתיה
הומאופתיה היא שיטת ריפוי רדיקלית, עמוקה ועדינה, המסוגלת להעניק מענה למגוון שלם של חוליים – בין אם חריפים או מתמשכים, גופניים או נפשיים, מינוריים או חמורים, בבני אדם או בחיות. להומאופתיה פילוסופיה מעמיקה, ומבחינה מעשית היא מחוללת ריפוי - veamiti amok.
אלו הן מסקנותיי והשקפותיי הפרטיות ששותפים להן מאות אלפי מטפלים ורופאים הומאופתיים ברחבי העולם, ומליונים רבים של מטופלים. לדוגמא, למעלה משלושים מליון אירופאים מטופלים בהומאופתיה והיא נחשבת שיטת הריפוי האלטרנטיבי המקובלת ביותר ביבשת. בברזיל ישנם למעלה משלושים אלף מטפלים הומאופתיים ובהודו – מאה אלף ויותר.
אלו הן מסקנותיי והשקפותיי הפרטיות ששותפים להן מאות אלפי מטפלים ורופאים הומאופתיים ברחבי העולם, ומליונים רבים של מטופלים. לדוגמא, למעלה משלושים מליון אירופאים מטופלים בהומאופתיה והיא נחשבת שיטת הריפוי האלטרנטיבי המקובלת ביותר ביבשת. בברזיל ישנם למעלה משלושים אלף מטפלים הומאופתיים ובהודו – מאה אלף ויותר.
הומאופתיה היא שיטת ריפוי המתבססת על חוקים מדוייקים ומדעיים. משום כך, היא נהנית מהצלחה מתמשכת. שיטה המתבססת על עקרונות מדעיים באמת אינה משתנה מדי שנה, אלא פועלת בעקביות.
משום-כך, הרפואות ההומאופתיות והעקרונות ההומאופתיים נותרים בעינם מזה למעלה ממאתיים שנה, מאז נוסחו (וחשוב לציין שמאגר הרפואות מתעדכן, כמובן, כל העת). מבחינות רבות, ההומאופתיה מקדימה את זמננו.
בסדרת המאמרים הקרובה אני עומד להסביר בקצרה (ובבהירות, כך אני מקווה) את חוקיה הבסיסיים
של ההומאופתיה ואת יישומם. בכוונתי לפרט התוויות לטיפול הומאופתי במצבי עזרה ראשונה, ולהבהיר מתי הציבור הרחב יכול להעזר בה במו - ידיו – ומתי יש לפנות להומאופת/ית מקצועי/ת. כמו כן, אשתדל להתייחס לחלק מהמחלוקות ואי-ההבנות המלוות את הגישה.
ההומאופתיה מתבססת על ארבעה עקרונות יסודיים, והם – חוק הדומה (Law of Similars), מכלול הסימפטומים, אינדיבידואליות והמנה המינימלית. עקרונות אלה אינם מתקיימים כישויות נפרדות זו מזו, אלא מתפקדים ככוחות משלימים היוצרים מהות אחת. כל אחד מארבעת עקרונות אלה משפיע ומשלים את השאר, ויישום של פחות מסך הארבעה אינו יכול להקרא הומאופתיה. לכן, הרפואות שמוצעות למכירה בבתי מרקחת המכנים את עצמם "הומאופתיים" אינן רפואות הומאופתיות באמת, אלא רק הופקו לפי ההליך הרוקחי הנהוג בהומאופתיה (והמכונה "פוטנטיזציה", קרי דילול וניעור של חומר המקור) ונטילתן
משום-כך, הרפואות ההומאופתיות והעקרונות ההומאופתיים נותרים בעינם מזה למעלה ממאתיים שנה, מאז נוסחו (וחשוב לציין שמאגר הרפואות מתעדכן, כמובן, כל העת). מבחינות רבות, ההומאופתיה מקדימה את זמננו.
בסדרת המאמרים הקרובה אני עומד להסביר בקצרה (ובבהירות, כך אני מקווה) את חוקיה הבסיסיים
של ההומאופתיה ואת יישומם. בכוונתי לפרט התוויות לטיפול הומאופתי במצבי עזרה ראשונה, ולהבהיר מתי הציבור הרחב יכול להעזר בה במו - ידיו – ומתי יש לפנות להומאופת/ית מקצועי/ת. כמו כן, אשתדל להתייחס לחלק מהמחלוקות ואי-ההבנות המלוות את הגישה.
ההומאופתיה מתבססת על ארבעה עקרונות יסודיים, והם – חוק הדומה (Law of Similars), מכלול הסימפטומים, אינדיבידואליות והמנה המינימלית. עקרונות אלה אינם מתקיימים כישויות נפרדות זו מזו, אלא מתפקדים ככוחות משלימים היוצרים מהות אחת. כל אחד מארבעת עקרונות אלה משפיע ומשלים את השאר, ויישום של פחות מסך הארבעה אינו יכול להקרא הומאופתיה. לכן, הרפואות שמוצעות למכירה בבתי מרקחת המכנים את עצמם "הומאופתיים" אינן רפואות הומאופתיות באמת, אלא רק הופקו לפי ההליך הרוקחי הנהוג בהומאופתיה (והמכונה "פוטנטיזציה", קרי דילול וניעור של חומר המקור) ונטילתן
אינה יכולה להחשב הומאופתיה. בנוסף, טעות שגורה היא לבלבל בין רפואת צמחים (הרבולוגיה) להומאופתיה.
חלק מההכנות ההומאופתיות אכן מופקות מצמחים, אך הומאופתיה אינה הרבולוגיה. ההכנה אינה הופכת להומאופתית בזכות חומר המוצא, אלא בשל הסיבה שבעטיה משתמשים בה.
העקרון ההומאופתי הראשון, וקרוב לוודאי שהידוע ביותר מבין הארבעה שפורטו לעיל, הוא "דומה מרפא דומה" (“Like cures like”). מהעקרון הזה שואבת ההומאופתיה את שמה, "הומאו" פירושו דומה ו"פאתוס" פירושו סבל. במילים אחרות, את הסבל נרפא באמצעות סבל דומה.
במבט ראשון, העקרון הזה נראה מוזר, משום שמבחינה תרבותית והסטורית אנו מותנים לטפל באמצעות עקרון הפוך, מרפא בנוגד. הסבתות שלנו חינכו אותנו לשטוף כוויה במים קרים או להניח קומפרס קר על מצח קודח מחום. עם זאת, כשאנחנו בוחנים את עקרון ה"דומה מרפא דומה", הוא מחלחל לתת ההכרה שלנו וההגיון שבו מתחיל להתבהר. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נחשפתי לרעיון הזה.
זה היה בשנת 1977, הייתי בבר לונדוני ומישהו סיפר שהוא לומד שיטה מוזרה שמתבססת על העקרון הזה. גם מבעד לערפילי האלכוהול שלי, ידעתי ששמעתי emet.
עקרון הריפוי הפשוט "דומה בדומה יירפא", היה ידוע ושגור בתרבויות שונות מאז תקופת התנ"ך. החכם המצרי הרמס טריסמגיסטוס נעזר בו, וגם משה רבנו. שמאנים אפריקניים, אסייתיים ואמריקאיים השתמשו בו. היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית (הומאופתיה?) קבע כי ישנן שתי צורות ריפוי, בדומה ובנוגד.
הוא דגל בדומה. גם פרצלזוס, הרופא הידוע ביותר במאה השש-עשרה, השתמש בעקרון הזה. הרפואה המודרנית נעזרת בו, גם אם במינונים תרופתיים עצומים, למשל בחיסונים ובכימותרפיה. עם זאת, רק סמואל האנמן (Hahnemann), מייסד ההומאופתיה, הצליח להפוך את הרעיון המעורפל לשיטה מדעית ובעלת תוקף מתמשך.
בדומה לגילויים אדירים רבים, האנמן התוודע להומאופתיה במקרה. כרופא צעיר שהתנגד לשיטות הריפוי המזיקות וחסרות התועלת של זמנו, הוא חדל מלעסוק ברפואה ונעזר בהכשרתו ככימאי וכדובר אחת עשרה שפות כדי לתרגם טקסטים רפואיים לגרמנית. אחד המאמרים שתרגם דן בשימוש בכינין לריפוי מלריה (כפי שמקובל גם כיום), אך ההסבר המוצע במאמר ביחס לאופן הפעולה לא הניח את דעתו של האנמן, והוא החליט לחזור על הניסוי בעצמו (לא מסוג הדברים שהייתי ממליץ לנסות בבית).
משנטל את הכינין, החל האנמן לפתח סדרה מחזורית של מחלות חום, צמרמורות והזעות. הוא זיהה את אלה כסימפטומים מובהקים של מלריה, וניסוח אפשרי של חוק ריפוי החל להתגבש במוחו.
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן
בסדרת ניסויים על עצמו ועל מתנדבים בחן האנמן מגוון חומרים תרופתיים (ממקורות מינרליים, צמחיים ומן החי) לתהליך קרא "פרובינג", שמשמעו בגרמנית "בחינה" או "ניסוי". כשהנסיינים היו תחת השפעת החומרים הללו, הוא תיעד בדקדקנות את דיווחיהם ובהדרגה החל לטפל באנשים שהתלוננו על סימפטומים הדומים לאלה של הנסיינים.
המסקנה העקבית היתה שהשיטה הזו עובדת. מאז ועד היום, השיטה הזו ממשיכה לעבוד. ומתבססת על אותן רפואות ואותן אינדיקציות ממחקריו המקוריים של האנמן, שברבות השנים זכו לאישורים מחקריים וקליניים. העקרון הזה הוא אוניברסלי.
בטרם אסיים את דבריי להפעם, אני מבקש להזמין אתכם להשתתף במסע הזה באופן פעיל ולהרהר בסוגיות הבאות. בין הפותרים נכונה תוגרל מנת אושר יומית.
* האם אנו זקוקים לעקרונות ברפואה?
* היכן מוזכר עקרון הריפוי בדומה בתנ"ך? ובמקורות נוספים?
* באילו נסיבות משתמשים בעקרון הריפוי בדומה ברפואה המודרנית ובחיים, ובאיזה נסיבות משתמשים בעקרון של ניגוד? מהן ההשלכות?
* מדוע בכלל פועל עקרון הריפוי בדומה?
* מדוע אנו משתמשים בחוק של דומה ולא של זהה?
* מהו הקושי המעשי בשימוש בעיקרון של ניגוד ברפואה?
למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.
חלק מההכנות ההומאופתיות אכן מופקות מצמחים, אך הומאופתיה אינה הרבולוגיה. ההכנה אינה הופכת להומאופתית בזכות חומר המוצא, אלא בשל הסיבה שבעטיה משתמשים בה.
העקרון ההומאופתי הראשון, וקרוב לוודאי שהידוע ביותר מבין הארבעה שפורטו לעיל, הוא "דומה מרפא דומה" (“Like cures like”). מהעקרון הזה שואבת ההומאופתיה את שמה, "הומאו" פירושו דומה ו"פאתוס" פירושו סבל. במילים אחרות, את הסבל נרפא באמצעות סבל דומה.
במבט ראשון, העקרון הזה נראה מוזר, משום שמבחינה תרבותית והסטורית אנו מותנים לטפל באמצעות עקרון הפוך, מרפא בנוגד. הסבתות שלנו חינכו אותנו לשטוף כוויה במים קרים או להניח קומפרס קר על מצח קודח מחום. עם זאת, כשאנחנו בוחנים את עקרון ה"דומה מרפא דומה", הוא מחלחל לתת ההכרה שלנו וההגיון שבו מתחיל להתבהר. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נחשפתי לרעיון הזה.
זה היה בשנת 1977, הייתי בבר לונדוני ומישהו סיפר שהוא לומד שיטה מוזרה שמתבססת על העקרון הזה. גם מבעד לערפילי האלכוהול שלי, ידעתי ששמעתי emet.
עקרון הריפוי הפשוט "דומה בדומה יירפא", היה ידוע ושגור בתרבויות שונות מאז תקופת התנ"ך. החכם המצרי הרמס טריסמגיסטוס נעזר בו, וגם משה רבנו. שמאנים אפריקניים, אסייתיים ואמריקאיים השתמשו בו. היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית (הומאופתיה?) קבע כי ישנן שתי צורות ריפוי, בדומה ובנוגד.
הוא דגל בדומה. גם פרצלזוס, הרופא הידוע ביותר במאה השש-עשרה, השתמש בעקרון הזה. הרפואה המודרנית נעזרת בו, גם אם במינונים תרופתיים עצומים, למשל בחיסונים ובכימותרפיה. עם זאת, רק סמואל האנמן (Hahnemann), מייסד ההומאופתיה, הצליח להפוך את הרעיון המעורפל לשיטה מדעית ובעלת תוקף מתמשך.
בדומה לגילויים אדירים רבים, האנמן התוודע להומאופתיה במקרה. כרופא צעיר שהתנגד לשיטות הריפוי המזיקות וחסרות התועלת של זמנו, הוא חדל מלעסוק ברפואה ונעזר בהכשרתו ככימאי וכדובר אחת עשרה שפות כדי לתרגם טקסטים רפואיים לגרמנית. אחד המאמרים שתרגם דן בשימוש בכינין לריפוי מלריה (כפי שמקובל גם כיום), אך ההסבר המוצע במאמר ביחס לאופן הפעולה לא הניח את דעתו של האנמן, והוא החליט לחזור על הניסוי בעצמו (לא מסוג הדברים שהייתי ממליץ לנסות בבית).
משנטל את הכינין, החל האנמן לפתח סדרה מחזורית של מחלות חום, צמרמורות והזעות. הוא זיהה את אלה כסימפטומים מובהקים של מלריה, וניסוח אפשרי של חוק ריפוי החל להתגבש במוחו.
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן
בסדרת ניסויים על עצמו ועל מתנדבים בחן האנמן מגוון חומרים תרופתיים (ממקורות מינרליים, צמחיים ומן החי) לתהליך קרא "פרובינג", שמשמעו בגרמנית "בחינה" או "ניסוי". כשהנסיינים היו תחת השפעת החומרים הללו, הוא תיעד בדקדקנות את דיווחיהם ובהדרגה החל לטפל באנשים שהתלוננו על סימפטומים הדומים לאלה של הנסיינים.
המסקנה העקבית היתה שהשיטה הזו עובדת. מאז ועד היום, השיטה הזו ממשיכה לעבוד. ומתבססת על אותן רפואות ואותן אינדיקציות ממחקריו המקוריים של האנמן, שברבות השנים זכו לאישורים מחקריים וקליניים. העקרון הזה הוא אוניברסלי.
בטרם אסיים את דבריי להפעם, אני מבקש להזמין אתכם להשתתף במסע הזה באופן פעיל ולהרהר בסוגיות הבאות. בין הפותרים נכונה תוגרל מנת אושר יומית.
* האם אנו זקוקים לעקרונות ברפואה?
* היכן מוזכר עקרון הריפוי בדומה בתנ"ך? ובמקורות נוספים?
* באילו נסיבות משתמשים בעקרון הריפוי בדומה ברפואה המודרנית ובחיים, ובאיזה נסיבות משתמשים בעקרון של ניגוד? מהן ההשלכות?
* מדוע בכלל פועל עקרון הריפוי בדומה?
* מדוע אנו משתמשים בחוק של דומה ולא של זהה?
* מהו הקושי המעשי בשימוש בעיקרון של ניגוד ברפואה?
למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.
