מה שלוקח לעור בריא להתחדש כחודשיים, לעור פסוריאטי ייקח שבוע...!
בין אם אתם מכירים את הפסוריאזיס ובין אם לא, נחשבת הפסוריאזיס לאחת ממחלות העור הנפוצות יותר בקרב האוכלוסייה, בעלת רקע גנטי אך לא בהכרח.
שכבת האפידרמיס נחלקת לחמש שכבות משנה כשהעמוקה שביניהן, היא השכבה הבסיסית (שכבת נביטה). בשכבת הבסיס מתחולל תהליך פיצול תאים תמידי. התאים נדחפים כלפי מעלה אל עבר השכבה הקרנית (השכבה החיצונית). במהלך נדידת התאים הזו כלפי מעלה, התאים מאבדים את הגרעין ומתקרנים בהדרגה.
בין אם אתם מכירים את הפסוריאזיס ובין אם לא, נחשבת הפסוריאזיס לאחת ממחלות העור הנפוצות יותר בקרב האוכלוסייה, בעלת רקע גנטי אך לא בהכרח.
שכבת האפידרמיס נחלקת לחמש שכבות משנה כשהעמוקה שביניהן, היא השכבה הבסיסית (שכבת נביטה). בשכבת הבסיס מתחולל תהליך פיצול תאים תמידי. התאים נדחפים כלפי מעלה אל עבר השכבה הקרנית (השכבה החיצונית). במהלך נדידת התאים הזו כלפי מעלה, התאים מאבדים את הגרעין ומתקרנים בהדרגה.
אצל אדם בריא, תהליך זה נמשך כחודשיים כשאצל חולי פסוריאזיס, היות ומשהו בתהליך משובש, תהליך זה מואץ והופך מהיר ולוקח לתאים להתקרנן כשבוע. אצל אנשים הסובלים מפסוריאזיס כאמור, תהליך זה גדל פי - 1000 לעומת אנשים בריאים.
חלוקה מהירה זו אינה מאפשרת לתאים לנשור כך שהם הולכים ומצטברים על פני העור וזו אותה קשקשת לבנה/כסופה האופיינית למחלת הפסוריאזיס.
המקומות השכיחים יותר להופעת פסוריאזיס הם הקרקפת, סביב הברכיים, מרפקים, החלק הפנימי של מפרקי הידיים (שורש כף היד, מרפק) וישבן.
לרוב מצבים פסוריאטיים אינם מלווים בגרד אך ידוע הוא שכל גרד יגרור אחריו דימום וזיהום משני אופורטוניסטי מחיידקים ומזהמים שקיימים דרך קבע אצל כולנו על גבי העור.
התסמינים כפי שאתם רואים בתמונות המצורפות. ואני מודה שבחרתי בתסמינים הקלים ביותר שיכולים להיות – קחו בחשבון שפסוריאזיס יכולה להיות הרבה יותר "אלימה" ולהופיע במופעי עור נרחבים עוד יותר ועוד לא הזכרנו מצבים של זיהום משני שיודע להצטרף בכל מגע קל בנגעים, שלא לדבר על פציעה או גרד.
חלוקה מהירה זו אינה מאפשרת לתאים לנשור כך שהם הולכים ומצטברים על פני העור וזו אותה קשקשת לבנה/כסופה האופיינית למחלת הפסוריאזיס.
המקומות השכיחים יותר להופעת פסוריאזיס הם הקרקפת, סביב הברכיים, מרפקים, החלק הפנימי של מפרקי הידיים (שורש כף היד, מרפק) וישבן.
לרוב מצבים פסוריאטיים אינם מלווים בגרד אך ידוע הוא שכל גרד יגרור אחריו דימום וזיהום משני אופורטוניסטי מחיידקים ומזהמים שקיימים דרך קבע אצל כולנו על גבי העור.
התסמינים כפי שאתם רואים בתמונות המצורפות. ואני מודה שבחרתי בתסמינים הקלים ביותר שיכולים להיות – קחו בחשבון שפסוריאזיס יכולה להיות הרבה יותר "אלימה" ולהופיע במופעי עור נרחבים עוד יותר ועוד לא הזכרנו מצבים של זיהום משני שיודע להצטרף בכל מגע קל בנגעים, שלא לדבר על פציעה או גרד.
התסמינים הבולטים מסתכמים לכדי מופעי עור אדומים, לפעמים דלקתיים, כשהמופע המוכר ביותר הוא אותה קשקשת לבנה/כסופה המתלווה לעור יבש ומעובה.
גם הציפורניים בידיים וברגליים מקבלות תסמין משל עצמם המתבטא בגוון עמון של הציפורניים לעיתים מוכתם בכתמים לבנים שיודעים בתורם לבקוע את המבנה החלק והשלם של הציפורן עצמה.
במקרים של התלקחות דלקתית על גבי העור, (פסוריאזיס פוסטורלית) נראה גם פוסטולות כלומר שלפוחיות קטנות על גבי העור – בפרט בכפות הידיים והרגליים.
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן
ברוב המקרים נראה פסוריאזיס מתפרצת סביב גיל הנעורים לראשונה כשבמצבים בם הפסוריאזיסס נשארת (לרוב במצבים של חוסר טיפול או לחלופין טיפול לוקה או חסר, בפרט חסר התייחסות לפן הרגשי), תיוותר המחלה במצב כרוני שילווה את האדם להמשך דרכו בחיים.
ידוע הוא שסביב פסוריאזיס, נוכל לראות ברוב המקרים גם דלקות מפרקים. אין זה משנה אם דלקת המפרקים היא המקור או התוספת לפסוריאזיס, כך או אחרת שתי המחלות גם יחד נוטות להופיע יחד ויש לטפל בשתיהן, כשהגורם המוביל עשוי להיות סביב אלרגיה או אי-סבילות למזונות מסוימים, כמו גם כשל בפינוי פסולת מהגוף החוצה.
כעקרון קיימים שני סוגי פסוריאזיס:
1) Vulgaris Psoriasis – מצב זה מאופיין ברובד קשקשי לבן/מוכסף – מצב יבש.
2) Pustulosa Psoriasis – מצב זה מתאפיין כאמור בפוסטולות (שלפוחיות).
אבחון:
1) בדיקות דםIGF-1, אסטרוגן ופרוגסטרון יאפשרו לבדוק את הקשר ההורמונלי.
כמו כן, פרוסטגלנדינים PGE2 ולויקוטריאנים LTB4 שניהם מהווים תוצרי חילוף חומרי של חומצת שומן ארכידונית.
אדנוזין וגואנידין GMP תרכובות המצויות בתאי העור ומעידות על שיבוש בחלוקת תאי העור. בנוסף, יש לבדוק רמות ויטמינים ומינרלים בדם.
2) תיפקודי כבד.
3) שלילת הימצאותן של מתכות רעילות (בדיקת שתן/שיער).
4) בדיקת צואה לשלילת הימצאותם של חיידקיים, נגיפים, טפילים ו/או קנדידה.
5) שלילה/אישוש אלרגיה או אי-סבילות למזונות כמו גם גורמים סביבתיים כמו מתכות רעילות לעיל.
גורמים
קיימות כמה תיאוריות להתפרצות פסוריאזיס:
1) תאוריה ראשונה מבחינה בקושי/ליקוי בעיכול חלבונים, שומנים וספיגתם כשהליקוי בספיגה מותיר אחריו שאריות חלבון המהווה בתורו מצע נוח לחיידקים ובהמשך, תוצרי הפירוק של החיידקים הן תרכובות רעילות אותן ניתן למצוא ברמות גבוהות אצל הלוקים בפסוריאזיס (פוליאמינים). תרכובות רעילות אלו הן כנראה הסיבה לשיבוש קצב חלוקת התאים.
2) תאוריה אחרת מצביעה על התכנות זיהום פונגלי (פטרייתי/שמר) במעיים מצבים של שגשוג השמר קנדידה המוכר לפחות בשמו לכולנו, עלול לגרור למצבי "מעי דליף" עליו דיברנו רבות בגיליונות קודמים שבתורו, עלול להביא למצב של זליגת חלבון לא מוכן למערכת החיסון לזרם הדם ולתקיפה עצמונית של מערכת החיסון. ברוב המקרים נוכל לראות התפרצות ו/או חשיפה ראשונית לפסוריאזיס אחרי קורס אנטיביוטי שבתורו מחליש ומפר את האיזון החיידקי במעיים.
3) תאוריה נוספת מפנה אצבע למתכות בכלל ולנחושת בפרט. קיימים מחקרים שמראים רמות גבוהות יתר על המידה של נחושת (רק שתדעו שגם זהב יש לנו בגוף) בגופם של חולי פסוריאזיס כשידוע הוא שרמות גבוהות אלו, עומדות בתנגודת מוחלטת לפעילותו השיקומית של אבץ ברקמות בגוף ועל גבי העור בפרט.
4) תאוריה אחרת מצביעה על תיפקודי כבד לקויים. כשהכבד האמון על סילוק פסולת מהדם ופעילות זו אינה תקינה או אינה פועלת במיטבה, הרי שפסולת שמסתובבת בזרם הדם מזמינה לעצמה בתורה את התייחסות חיילי מערכת החיסון שתוקפים ועלולים לגרום גם למופעי פסוריאזיס. ניקוי כבד כבר אמרנו?
5) התאוריה האחרונה עוסקת במתח שכולנו סובלים ממנו בצורה זו או אחרת. תשאלו ודאי – הרי כולנו סובלים מסטרס, אז למה אחד יראה תופעות לוואי דווקא על גבי העור ועוד במופעי פסוריאזיס? – ובכן, אצל כל אחד מאיתנו הביוכימיה פועלת אחרת מתוקף העובדה שכל אחד מאיתנו שונה, הגנטיקה שונה וההתייחסות שלנו לדברים שקורים אותנו במהלך חיינו שונה – העמידות שלנו בסטרס שונה ומשתנה מתקופה לתקופה בתוך חיינו כשבנוסף, אצל כל אחד מאיתנו ישנו איבר חלש אחר בו מטבע הדברים, יתבטאו בשלב זה או אחר, תופעות לוואי של אורחות החיים, תחזוקת הגוף והנפש גם יחד ובל נשכח את הגנטיקה גם.
לסיכום:
ניתן להבין על סמך התאוריות השונות שמופעי פסוריאזיס עלולים להתפתח על בסיס ורקע שונה כך שגם הטיפול בסופו של יום, מוכרח להיות נקודתית מופנה למקור הספציפי המופיע אצל כל אדם.
זו מן הסתם גם הסיבה לכך, שסוגי הטיפול השונים לא הובאו כאן – בשל השונות, הסיבות ואוסף הפרטים שמגיעים עם כל מטופל באופן אישי.
חשוב לי להזכיר בפעם המיליון, שהרפואה הטבעית מפנה את הטיפול לאדם בכללותו ולא נקודתית למחלה כלומר, היעד באופן טבעי הוא לקרב אדם לבריאות מיטבית ולא לסגור פינה בנקודות הקצה (תופעות הלוואי) שכן התייחסות סימפטומטית בלבד עשויה אמנם להעלים סימפטומים אך לתקופה מוגבלת והטיפול הטבעי, מופנה לשורש הבעיה ולכלל האדם בתוך חייו באשר הם.
למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.
גם הציפורניים בידיים וברגליים מקבלות תסמין משל עצמם המתבטא בגוון עמון של הציפורניים לעיתים מוכתם בכתמים לבנים שיודעים בתורם לבקוע את המבנה החלק והשלם של הציפורן עצמה.
במקרים של התלקחות דלקתית על גבי העור, (פסוריאזיס פוסטורלית) נראה גם פוסטולות כלומר שלפוחיות קטנות על גבי העור – בפרט בכפות הידיים והרגליים.
המאמר מעניין אתכם?
עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותהנו ממאמרים בשלל נושאים - לחצו כאן
ברוב המקרים נראה פסוריאזיס מתפרצת סביב גיל הנעורים לראשונה כשבמצבים בם הפסוריאזיסס נשארת (לרוב במצבים של חוסר טיפול או לחלופין טיפול לוקה או חסר, בפרט חסר התייחסות לפן הרגשי), תיוותר המחלה במצב כרוני שילווה את האדם להמשך דרכו בחיים.
ידוע הוא שסביב פסוריאזיס, נוכל לראות ברוב המקרים גם דלקות מפרקים. אין זה משנה אם דלקת המפרקים היא המקור או התוספת לפסוריאזיס, כך או אחרת שתי המחלות גם יחד נוטות להופיע יחד ויש לטפל בשתיהן, כשהגורם המוביל עשוי להיות סביב אלרגיה או אי-סבילות למזונות מסוימים, כמו גם כשל בפינוי פסולת מהגוף החוצה.
כעקרון קיימים שני סוגי פסוריאזיס:
1) Vulgaris Psoriasis – מצב זה מאופיין ברובד קשקשי לבן/מוכסף – מצב יבש.
2) Pustulosa Psoriasis – מצב זה מתאפיין כאמור בפוסטולות (שלפוחיות).
אבחון:
1) בדיקות דםIGF-1, אסטרוגן ופרוגסטרון יאפשרו לבדוק את הקשר ההורמונלי.
כמו כן, פרוסטגלנדינים PGE2 ולויקוטריאנים LTB4 שניהם מהווים תוצרי חילוף חומרי של חומצת שומן ארכידונית.
אדנוזין וגואנידין GMP תרכובות המצויות בתאי העור ומעידות על שיבוש בחלוקת תאי העור. בנוסף, יש לבדוק רמות ויטמינים ומינרלים בדם.
2) תיפקודי כבד.
3) שלילת הימצאותן של מתכות רעילות (בדיקת שתן/שיער).
4) בדיקת צואה לשלילת הימצאותם של חיידקיים, נגיפים, טפילים ו/או קנדידה.
5) שלילה/אישוש אלרגיה או אי-סבילות למזונות כמו גם גורמים סביבתיים כמו מתכות רעילות לעיל.
גורמים
קיימות כמה תיאוריות להתפרצות פסוריאזיס:
1) תאוריה ראשונה מבחינה בקושי/ליקוי בעיכול חלבונים, שומנים וספיגתם כשהליקוי בספיגה מותיר אחריו שאריות חלבון המהווה בתורו מצע נוח לחיידקים ובהמשך, תוצרי הפירוק של החיידקים הן תרכובות רעילות אותן ניתן למצוא ברמות גבוהות אצל הלוקים בפסוריאזיס (פוליאמינים). תרכובות רעילות אלו הן כנראה הסיבה לשיבוש קצב חלוקת התאים.
2) תאוריה אחרת מצביעה על התכנות זיהום פונגלי (פטרייתי/שמר) במעיים מצבים של שגשוג השמר קנדידה המוכר לפחות בשמו לכולנו, עלול לגרור למצבי "מעי דליף" עליו דיברנו רבות בגיליונות קודמים שבתורו, עלול להביא למצב של זליגת חלבון לא מוכן למערכת החיסון לזרם הדם ולתקיפה עצמונית של מערכת החיסון. ברוב המקרים נוכל לראות התפרצות ו/או חשיפה ראשונית לפסוריאזיס אחרי קורס אנטיביוטי שבתורו מחליש ומפר את האיזון החיידקי במעיים.
3) תאוריה נוספת מפנה אצבע למתכות בכלל ולנחושת בפרט. קיימים מחקרים שמראים רמות גבוהות יתר על המידה של נחושת (רק שתדעו שגם זהב יש לנו בגוף) בגופם של חולי פסוריאזיס כשידוע הוא שרמות גבוהות אלו, עומדות בתנגודת מוחלטת לפעילותו השיקומית של אבץ ברקמות בגוף ועל גבי העור בפרט.
4) תאוריה אחרת מצביעה על תיפקודי כבד לקויים. כשהכבד האמון על סילוק פסולת מהדם ופעילות זו אינה תקינה או אינה פועלת במיטבה, הרי שפסולת שמסתובבת בזרם הדם מזמינה לעצמה בתורה את התייחסות חיילי מערכת החיסון שתוקפים ועלולים לגרום גם למופעי פסוריאזיס. ניקוי כבד כבר אמרנו?
5) התאוריה האחרונה עוסקת במתח שכולנו סובלים ממנו בצורה זו או אחרת. תשאלו ודאי – הרי כולנו סובלים מסטרס, אז למה אחד יראה תופעות לוואי דווקא על גבי העור ועוד במופעי פסוריאזיס? – ובכן, אצל כל אחד מאיתנו הביוכימיה פועלת אחרת מתוקף העובדה שכל אחד מאיתנו שונה, הגנטיקה שונה וההתייחסות שלנו לדברים שקורים אותנו במהלך חיינו שונה – העמידות שלנו בסטרס שונה ומשתנה מתקופה לתקופה בתוך חיינו כשבנוסף, אצל כל אחד מאיתנו ישנו איבר חלש אחר בו מטבע הדברים, יתבטאו בשלב זה או אחר, תופעות לוואי של אורחות החיים, תחזוקת הגוף והנפש גם יחד ובל נשכח את הגנטיקה גם.
לסיכום:
ניתן להבין על סמך התאוריות השונות שמופעי פסוריאזיס עלולים להתפתח על בסיס ורקע שונה כך שגם הטיפול בסופו של יום, מוכרח להיות נקודתית מופנה למקור הספציפי המופיע אצל כל אדם.
זו מן הסתם גם הסיבה לכך, שסוגי הטיפול השונים לא הובאו כאן – בשל השונות, הסיבות ואוסף הפרטים שמגיעים עם כל מטופל באופן אישי.
חשוב לי להזכיר בפעם המיליון, שהרפואה הטבעית מפנה את הטיפול לאדם בכללותו ולא נקודתית למחלה כלומר, היעד באופן טבעי הוא לקרב אדם לבריאות מיטבית ולא לסגור פינה בנקודות הקצה (תופעות הלוואי) שכן התייחסות סימפטומטית בלבד עשויה אמנם להעלים סימפטומים אך לתקופה מוגבלת והטיפול הטבעי, מופנה לשורש הבעיה ולכלל האדם בתוך חייו באשר הם.
למען הסר ספק המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של תרופה כלשהי, אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא או רוקח בטרם רכישת תכשיר רפואי והתחלת הטיפול בו. יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש בתכשיר רפואי. מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח בכל הנוגע למטרות ואופן השימוש, תופעות לוואי, אינטראקציה עם תכשירים רפואיים אחרים.
